מקרים ופסקי דין של רשלנות רפואית

התרשלות רפואית הגורמת  לרשלנות רפואית

סיכון טבעי- סיכון שהחולה מגיע איתו/טיפול הכרוך בסיכון מסוים. סיכון רשלני- סיכון הנגרם בעקבות הטיפול. לא די באירוע נדיר כדי להצביע על רשלנות- היצמדות לסטטיסטיקה יוצרת משטר של אחריות מוחלטת.

הרמן נ' שטרנברג: במסגרת בדיקה לגילוי סרטן מעי הגס, נפגע דופן המעי. בהמ"ש דוחה את טענת התובע לעוולת תקיפה בשל העדר הסכמה מדעת(ביצע את הטיפול בעבר והכיר את הסיכונים), ומבחין בין משטר אחריות מוחלטת vs משטר של רשלנות:

  • המשטר של אחריות נחוץ אלמנט גרימת הנזק- עשוי להרתיע רופאים מלבצע טיפולים רפואיים בשל חשש מתביעה.
  • במסגרת האחריות המוחלטת כל נזק בר פיצוי ללא קשר לאשם הרופא- פגיעה במוניטין.

מקרים ופסקי דין של רשלנות רפואית:

אסותא נ' שרף: בהיעדר יכולת לצפות את הליך הגרימה וסוג הנזק, אין להטיל אשם.

מנהג רפואי/הפרקטיקה הרפואית המקובלת

משה נ' קליפורד: רופא אמריקאי מתנדב גורם נזק מוחי קשה למטופלת במהלך טיפול שיניים שיגרתי. מחד, השימוש במזרק הרגיל הנה הנורמה המקובלת אצל שאר הרופאים, והנזק שנגרם לא היה צפוי באותה התקופה. מנגד, שימוש במזרק שואב(טכנולוגיה חדשה יותר) יפחית את תוחלת הנזק בעלות מינימלית. בהמ"ש קובע את סטנדרט הרופא הסביר מעל הסטנדרט הנהוג ומחייב את הרופא האחריות- פוגע בפעילות החברתית הרצויה של הרופא המתנדב, ויוצר תמריץ שלילי. בנוסף- אם העלות כמו מזערית מדוע שאר הרופאים אינם משתמשים במזרק שואב?. הצבת רף גבוה מהרופא הסביר עלולה לשתק את המערכת הרפואית.

התרשלות

שטרן נ' שיבא- בשיבא נהוגה פרקטיקה מתקדמת לבצע ניתוח קיסרי בשל מצג עכוז ללא גורם סיכון נוסף. במקרהדנן, ביה"ח פעל ע"פ הפרקטיקה הנהוגה בארץ, ולכן מבקש להישפט בהתאם לסטנדרט זה. בהמ"ש דוחה טענה זו: מרגע שקבע בה"ח סטנדרט גבוה, חייב לנמק ולהסביר מדוע בחר באותו מקרה לנהוג ע"פ הסטנדרט הנמוך(נטל ההוכחה עובר אל ביה"ח). ההבנה הסובייקטיבית של ביה"ח היא בגדר צפיות הלכה למעשה- מעל לרמה המינימלית. ביה"ח נמצא בעמדה טובה יותר מן האדם הסביר לכן מחויב לה.

אורלי מגן נ' כללית- נזק שנגרם בשל שימוש בחומר מרדים מסוכן, שהיא מקובל בארץ אך נאסר לשימוש בארה"ב. בהמ"ש קובע 3 מעגלים שיש להתייחס אליהם בקביעת הפרקטיקה המחייבת:

  • הפרקטיקה הנהוגה בביה"ח
  • הפרקטיקה הנהוגה בארץ
  • הפרקטיקה הנהוגה בחו"ל– רק בהתייחס לנושאי הליבה. ישנה חובת העדכון- תהליך הלמידה של רופא לא נפסק ועליו להתעדכן בכל ההתפתחויות, המקימה חובת הגילוי לחולה- מתן אפשרות בחירה לחולה. עם זאת, אין חובה להטמיע את הטיפול החדש.

פרקטיקה נוהגת יכולה להקים חזקה כי הרופא לא התרשל– ונטל ההוכחה עובר לניזוק להוכיח שהפרקטיקה הנהוגה רשלנית.

פולר נ' ביה"ח העמק- הפרקטיקה הנהוגה בבה"ח היה נמוכה מהמקובל. דצינגר משתמש בהלכת שטרן להורדת הרף- נותן לגיטימציה לפעילות שהיא מתחת לסביר.

חובת הגילוי- היקף המידע(מרגליות קדוש): בהתחשב בחומרת הסיכון ודחיפות הטיפול, נחיצות הטיפול, מניעה ממסירת מידע רב מידי-יציף את המטופל, סיכונים רחוקים ובלתי משמעותיים. אמת המידה- מבחן צרכיו של החולה הסביר בנסיבות הקונקרטיות.

 

עובד או קבלן עצמאי?

  • האם מדובר במפגש רצונות של שני הצדדים או התקשרות בלית ברירה נוכח דרישות המעסיק?
  • יתרונות התקשרות כקבלן עצמאי- עצמאות ואי כפיפות ארגונית וכלכלית, שליטה על היקף העבודה, זכות לניכוי הוצאות לרבות העסקת עובדים.
  • יתרונות העסקה כעובד- הגנה של דיני העבודה כולל מתחום הביטוח הלאומי (אבטלה וכו') וזכויות סוציאליות, שייכות ארגונית וחברתית, וודאות כלכלית.
  • יתרונות למעסיקים בהתקשרות עצמאית- אי תשלום זכויות סוציאליות, צמצום רשימת העובדים על ה- Payroll (משמעותי בחברות בינ"ל והייטק).עובד או קבלן עצמאי?

השאלה: מהו המעמד האמיתי של מבצע העבודה??

והאם מדובר בהתקשרות עצמאית פיקטיבית על מנת להימנע מתשלום זכויות?

  • ההגדרה "מי הוא עובד?" אינה נמצאת בחוק אלא בפסיקה
  • ההגדרה גמישה ומתאימה עצמה לשינויים חברתיים
  • נבחרים (ראשי ערים, ח"כים, מזכירי מועצות) אינם 'עובדים' (דנג"ץ סרוסי)
  • אנשי צבא קבע אינם 'עובדים'
  • מתנדבים- הסכמה לאי תשלום שכר אינה שוללת מעמד של 'עובד'
  • עוסקים בעיסוקים לא חוקיים (פס"ד ויקטוריה מולדובנובה), למעט בכפייה.